לעשות מה שאוהבים-לא כזה מסובך

איך אתה קם בבוקר? האם אתה חושב לעצמך:" אוף, צריך לקום לעבודה. איזה דיכאון. מחכה  לי יום מה זה קשה, חבל על הזמן"? האם כאשר אתה חושב על היום שלך אתה מרגיש עייף עוד לפניי שהתחלת אותו בכלל? האם אתה מוטרד?, מתוסכל?

איך אתה קם בבוקר? האם אתה מרגיש מועקה? האם אתה מרגיש שאתה טובע בים של מחויבויות, של דברים שצריך לעשות, שאין ברירה , שאין לך הרבה אפשרויות כי:יש לך משפחה, צריך לשלם חשבונות, לממן חוגים לילדים, לדאוג לאוכל על השולחן, לשלם חשבונות חשמל ומים,משכנתא, ארנונה, מיסים, הביטוח של האוטו וביטוח הדירה ואם אין לך מטעם העבודה אז גם ביטוח חיים בשביל המשפחה?

איך אתה קם בבוקר? האם אתה מאושר?  האם אתה טורח לשתול בסדר היום שלך איזו שעה קלה למימוש החלומות שלך?- כן, אותם חלומות שחלמת כשהיית ילד וכל מה שעניין אותך אז היה משחק ותנועה, צחוק ועליצות, התנסויות שמהם הלכת והתפתחת.

מהו החלום שלך?

עד כמה אתה נותן לו מקום בחייך? אולי אתה אוהב לנגן? יכול להיות כשהיית ילד ניגנת דיי יפה בגיטרה. אולי אתה אוהב לצייר? אולי לכתוב או לקרוא ספר טוב? אולי לטייל בטבע או ללכת לים? אולי לשחק כדורגל או ללכת לשירה בציבור? אולי

אתה בכלל אומן בנשמה שלך ויצירתי בטירוף- האם אתה נותן לזה מקום בחייך? מה אתה אוהב? מהו החלום שלך?

ומתיי אתה מתכוון להגשים אותו?

"אבל אני לא יודע מה אני רוצה" אתה אומר ובצדק. רובנו יודעים בדיוק מה אנחנו לא רוצים אבל ממש לא יודעים מה כן. במהלך השנים ככל שהתבגרנו סגרנו בתוכנו מחלקות שלמות : החלומות, היצירתיות, האפשרויות האינסופיות , הגשמת המשאלות, הצחוק ,השמחה ,המשחק וההנאה. מבוגר הוא אדם רציני, מיושב, אחראי. עבורו העולם הוא שדה קרב והחיים הם מלחמת הישרדות. כמה מכם מתנהלים כך? רובינו מרגישים את העומס והלחץ ונכנעים לו. באופן אבסורדי ככל שאנו מתבגרים אנחנו מצמצמים את עצמינו למינימום ההכרחי לחיי ההישרדות שלנו. אפילו לנשום כמו שצריך שכחנו.אנחנו סבורים שלתקשר פירושו לדבר, להסביר, להשתמש במילים.

שכחנו שפעם היינו תינוקות וככאלו תיקשרנו עם הסביבה ללא מילים: צחקנו או בכינו מכל הלב, נגענו, חקרנו ובדקנו את הסביבה שלנו בסקרנות טוטאלית. כל גרגר על הרצפה היה סיבה למסיבה. ויודעים משהו- האמהות והאבות שלנו הבינו אותנו אפילו שלא דיברנו מילה אחת .התקשורת איתם הייתה אינטואיטיבית, מלב אל לב.

כאשר נפתחים לעולם התקשור אנו מתחברים מחדש אל התינוק שבנו ,זמן שבו האינטואיציה  והחושים בשיאם. כאשר החיבור נעשה ,הדרך נהיית ברורה:

פתאום מגלים מה אני כן רוצה, מהו החלום שלי, איך ומתיי להגשים אותו.

התקשורת עם האינטואיציה קיימת , רק שנשאלת השאלה עד כמה אנו קשובים לה.

כדיי להגשים חלום אין צורך במהפכות בחיים. אפשר להקדיש חצי שעה-שעה בשבוע לעשות משהו שאתם אוהבים, שממלא אתכם. אל תחכו שהילדים יגדלו, שהלחץ בעבודה ירד, שתגיעו לפנסיה. עשו זאת כבר עכשיו. אתם תרגישו שמחים ורגועים יותר ותקרינו זאת לסביבה ,לילדים שלכם שילמדו גם הם שזה לגיטימי לעשות מה שאוהבים ולא רק מה שחייבים.


תגובות

לעשות מה שאוהבים-לא כזה מסובך — 2 תגובות

  1. למה זה בלתי אפשרי עבורנו, פשוט ,ל ע ש ו ת!!!אולי בגלל האמונות המגבילות שלנו (על עצמנו) שחוסמות אותנו מלעשות כל מיני דברים, אפילו דברים שאנחנו רוצים ושאוהבים לדוגמה: "אני אוהב מאוד לשחק כדורגל אבל היום….אני כבר מבוגר מדיי/שמן מדיי/ עסוק מדיי…." מה קורה פה? אנשים מבוגרים/שמנים/עסוקים, לא יכולים לשחק כדורגל??? יש קושי לעבור משלב החלום לשלב המעשה.

  2. כל מילה זהב.
    אבל בהקשר זה אפיץ משפט שהפך לקנין רוחני של הרבה אבל הרבה אנשים.
    "אל תמדוד תוכניות לפי כוחות, אלא כוחות לפי תוכניות"
    כמובן אפשר בלשון נקבה או זכר.
    את המשפט הזה למדה אותי בתחילת דרכי גברת בת 65 שיצאה לפנסיה ותהיתי על רצונה ללמוד לנגן בכינור. .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.