האמנם הומלס הוא חסר בית?

כן, כן, אני יודעת. יכולה לראות את הבעת ההשתאות שעל פניכם כשאתם נתקלים בכותרת של המאמר.

כי מי הוא הומלס אם לא חסר בית? נכון שיש רבים כאלו. אנחנו רואים אותם על הספסלים בגינות הציבוריות, על המדרכות בצידיי כבישים ראשיים, מלוכלכים, הריח לא משהו, לעיתים מקבצים נדבות לפרנסתם, נראים תמהוניים ,מוזנחים- הומלס.

כמה אנחנו אוהבים לרחם עליהם. ישנם אנשים טובים, חמים, שרוצים לעזור להם, להכניס אותם למקום מסודר –קורת גג , מקלחת, אוכל, לנסות לשקם אותם. אלא שרבים מהם בכלל רוצים להישאר בחוץ. יש משהו ממכר בחופש הבלתי מוגבל שנכפה פתאום על ההומלסים: אין פרנסה, אין כסף, אין רכוש, אין בית,אין אוטו, והרבה פעמים גם אין משפחה לחזור אליה. הם למדו לחיות ממה שיש. קופסת קרטון גדולה היא וילה עבורם. הם יודעים להעריך ארוחה טובה כשהיא מזדמנת לפיתחם. מקלחת היא חגיגה .

הם אינם צריכים לשלם ארנונה, מים, חשמל, משכנתא, חוגים, קניות בסופר, שיפוצים, בגדים, גז,ביטוחים. אין התחייבויות, אין מחויבויות,אף אחד אינו מצפה מהם למשהו והם אינם מצפים לכלום.

אני מאמינה שאין טוב או רע. מה שרע לאחד יכול להיות מצויין לאחר. ובכלל מי מחליט מה בסדר ומה לא בסדר? ועל פי אלו אמות מידה? יש לי תחושה שחלק מההומלסים מוכנים לשלם את המחיר המלא  תמורת הרגשת החופש הזו. יש לי הרגשה שגם אם מרבית ההומלסים מגיעים למצבם כתוצאה מנסיבות החיים הריי שהם נשארים הומלסים מבחירה.במובן מסויים הומלס הוא אזרח העולם כי הוא לא קשור לשום דבר ושום דבר לא קושר אותו למקום מסויים.

הם גרים בתוך עצמם כפי ששר שלום חנוך בשירו המפורסם: "אדם בתוך עצמו הוא גר"

אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהומלסים: להעריך את מה שיש, ללמוד לחיות עם מה שיש, מה זה אומר להרפות ,לשחרר שליטה, לאפשר לעצמנו לקבל עזרה לפעמים, לשחרר את הגאווה והאגו.הומלסים מלמדים אותנו לפתח סובלנות לאורח חיים שונה, מלמדים אותנו לפתח חמלה ונדיבות ומשקפים לנו את מכלול האמונות שיש לנו עדיין כלפיי החריג והשונה בתוך החברה.  אפשר ללמוד לעשות זאת כבר היום מבלי לזמן לנו טרגדיות שיהפכו אותנו להומלסים.

אני מוקפת באנשים שיש להם הכל: קורת גג,משפחה, ילדים, אוכל, פרנסה וחברים, בריאות פיסית ,מיטה להניח עליה את הראש ובכל זאת הם מרגישים בודדים, אבודים כאילו אין להם דבר.

אלו הם ההומלסים האמיתיים שמחפשים תחושת שייכות,הכרה ובית חם בחוץ בעוד ששכחו מה זה אומר ואיך זה מרגיש לגור בתוך עצמם.

אדם שגר בתוך עצמו לעולם לא ירגיש הומלס. הבית הפנימי נגיש לנו, הוא חינמי, אפשר לשפץ אותו ולשדרג אותו כל הזמן, לנקות אותו מכל מחשבות ואמונות הג'אנק, לטפח אותו מתיי שרק נרצה,לעצב אותו ,להרחיב אותו, להעשיר אותו ,לערוך בו מפגשים עם חברים טובים כמו אושר ואהבה ושמחה.

טפחו את הבית הפנימי שלכם.לתמורה שתקבלו אין מחיר.


תגובות

האמנם הומלס הוא חסר בית? — 4 תגובות

  1. זה ממש נכון ,החברה המודרנית שלנו מיצרת הרבה "הומלסים" כתוצאה מהניכור שהגיע אלינו ביחד עם "הקידמה הטכנולוגית, וירידת ערך "האדם" לעומת עליית ערך הטכנולוגיה.

  2. אם תבדקי בעיריית תל-אביב, בלשכת הרווחה לגבי דיור להומלסים תגלי שעיריית תל-אביב מאפשרת להומלסים לגור במקומות מיוחדים שנועדו לכך אך רבים מהם מעדיפים לגור באותה פינה, עם אותו קרטון, מתוך בחירה.
    רק בחורף, כאשר אין ברירה ותחושת הקור גוברת, הרחובות מתנקים והם ניגשים לתקופה קצרה לגור במקומות שהעירייה מקצה להם וחוזרים לאחר שהגשם והקור מסתיימים לאותה הפינה ולקרטון אחר מתוך בחירה.
    הבחירה היא בין מה שהעירייה מציעה ל בין מה שהרחוב מציע והם מעדיפים את תחושת החופש על פני תחושת הסמכות והמחוייבות.
    נהנתי מהמאמר,
    תודה עפרה
    מרכז אשה
    ashahome.co.il

  3. נהניתי לקרוא את המאמר ואת התובנות שהוא מביא, אין ספק שהבית הפנימי חשוב מאוד, "יחד עם זאת" אני חושבת שהומלס לא היה רוצה להגיע למצבו כהומלס חסר בית או לגור בבנין שהעיריה נותנת, זה שהוא הגיע למצב זה, זה בא כדי "לתקן" משהו בעצמו/נשמתו, או אולי משהו שבא "לחנך" …וללמוד מה הוא עשה "לא בסדר" שהגיע למצבו זה.
    תודה על השיתוף והמשך יום נעים.

  4. ענת יקרה, תודה על מאמר נפלא ומעורר מחשבה. העלית נקודה חשובה מאוד – דרך סיפור ההומלס שלך, ניתן ללמוד כי כל מצב בו אנו נמצאים הוא תוצאה של רצון שלנו (מודע או לא). גם אם מדובר במצב קשה….
    תובנה קשה לעיכול, אך משנת חיים. ר' נחמן מברסלב אמר על כך:
    "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."
    המשך שבוע נפלא,
    נעמה ראובן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.