"את לא מספיק…"

אחרי שהתכווננתי, עשיתי כמה טלפונים, סגרתי קצוות ושלחתי תזכורים  לא הגיעו האנשים שהבטיחו שיגיעו למפגש המבוא לקראת הקורס הבא. בניגוד לרצוני המודע , חלק עמוק בתוכי תפס פיקוד וזעק את זעקת הכבדות והמועקה. כגודל הציפיה כך היה גודל האכזבה ומתוכי עלה קול תלונה רמה: עוד הפעם זה קורה לי?

כי באמת כל פעם קורה אותו הדבר- שמבריזים לי. וזה עוד לפני שאני משתפת אתכן מה עושות ההברזות הללו למוטיבציה שלי להגשים את שליחותי.  אלא מה , משהו שונה התחולל הפעם בתוכי. במקום לברוח מן הרגש המעיק ,מן האכזבה,החלטתי לתת לו מקום, להתיידד איתו קצת. אם הוא כל כך מתעקש לבקר אותי בכל פעם, סימן שיש סיבה. אולי יש לו משהו לאמר לי.

האכזבה אמרה לי: "את לא מספיק מאמינה בעצמך."

הייתי מופתעת: "מה פתאום! זה היה לפני שלקחתי לי פסק זמן מהכל ,לפני שלמדתי להרפות ולתת אמון מלא ביקום/בורא/הדרכה שיעזרו לי לממש את יעודי בקלות."

האכזבה התעקשה:" את לא! לא מספיק מאמינה! תתבונני פנימה באומץ. כבר שנים אני מנסה לדבר אלייך ואת לא מקשיבה. אם יש ציפיה סימן שאינך מרפה. את מחזיקה עדיין."

אני: "מחזיקה במה??? במה אני מחזיקה לעזאזל?"

האכזבה:" בתוצאה. את מחזיקה בתוצאה ואת רוצה להכתיב את התוצאה בזמן שלך. זה לא עובד ככה. ואת מעמידה את כולנו במבחן."

אני:" איזה מבחן?"

האכזבה:" מבחן התוצאה המוצלחת. עדיין יש בך שיפוטיות ואינך מסתכלת על הדרך. אינך נהנית באמת מהדרך שאת עוברת ואינך מעריכה מה הדרך שאת עוברת עושה לאנשים שמסביבך. אינך רואה את האור שבתהליך. את מלחיצה . ובכל פעם שאת מלחיצה אינני יכולה יותר לעמוד בציפיות שלך .אני מרימה ידיים. לכן את מרגישה את ההרגשה של הנפילה, של הדכדוך . זו אני- האכזבה שלך. פשוט אין לי כוח כבר. דיי, הגיע הזמן שתניחי לי. גם כשאני מרפה במקומך זה לא טוב לך. יש לך תלונות.למה עוד פעם, את שואלת.הגיע הזמן שתשני גישה."

האכזבה שלי התנפחה עוד ועוד ככל שהכעס שלה עליי גבר. היא הפכה שחורה, כמו עיסה דביקה, כמו בלון דביק . פחדתי שתתפוצץ. פחדתי אני להתפוצץ.

"בואי ,בואי, כנסי פנימה אל תוכי," אמרה לי.

"לא רוצה," עניתי לה ," את מפחידה אותי. בטח תידבקי אליי כמו דבק 3 שניות ולעולם לא אשתחרר ממך."

"כאילו שעכשיו את משוחררת ממני," היא ענתה לי משועשעת, "לפחות תלמדי להכיר אותי."

טוב, היה צדק בדבריה. נכנסתי פנימה. איך שנכנסתי ראיתי קירות מלאי תמונות: שלי עם תלמידים מסדנאות שונות, שלי עם מטופלים שונים, שלי עם הילדים שלי, עם בעלי, עם חברות,עם ההורים. תמונות מתקופות חיים שונות. מתחת לכל תמונה היה משפט. הזדעזעתי לקרוא את המשפטים: את לא מספיק טובה, זה לא מספיק טוב, לא מה שרציתי,מדכא!

אני: "מה זה?"

האכזבה שלי ענתה: "זה מה שאת אומרת לעצמך בלי לשים לב בכלל. זה מה שמנהל אותך. זה הגרפיטי על הקירות הפנימיים שלי. את ציירת אותו."

אני: "אז מה עושים? מה אני עושה? תעזרי לי! לא תארתי לעצמי …"

האכזבה שלי חייכה: "הגיע הזמן. אני אעזור לך. הנה, קחי צבע לבן ומברשת ובואי נתחיל לצבוע הכל בלבן."

ביחד צבענו את כל הקירות בלבן בוהק. אח"כ תליתי את כל התמונות בחזרה ופתאום שמתי לב שכולם מחייכים בהם, שמחים. בתמונות בהן נראיתי מתוחה עשיתי מעין פוטושופ עד שנראיתי רגועה, מאושרת.

מתחת לתמונות כתבתי משפט אחד,את הבחירה החדשה שלי: אני מספיקה לעצמי.


תגובות

"את לא מספיק…" — 15 תגובות

  1. אהבתי. מאוד נכון להרפות, לשחרר,להנות מהדרך ולהיות מרוצים ממה שיש בלי קשר לתוצאה הכמותית ולתוצאה בכלל. את מספיקה לא רק לעצמך את שפע לעולם:)

  2. חברה יקרה,

    היטבת לתאר את הפנימיות של רבים מאיתנו –
    כשאנחנו במצב של רוצים להגשים חלום…..
    ותת המודע שלנו עורם ים תירוצים, ספקות ועכבות…
    כדי לעצור אותנו….
    ונוטע בנו תחושה מתקתקה של: הישארו באיזור הנוחות…
    כך לא תפגעו..
    כך לא תתאכזבו…
    כך לא תתאמצו לשווא.
    כך….
    לא תצטרכו לתת לעצמכם דין וחשבון: על כשלון אפשרי….
    כי
    בשביל הצלחה – צריך להתייגע!!!!
    בשביל הצלחה- צריך להעיז!!
    בשביל הצלחה – צריך לסכן!!
    בשביל הצלחה – צריך לצאת מאזור הנוחות…..

    ותת המודע – ואולי האגו ( רוצים לשמור עלינו כביכול..)
    ומשדרים: עצרו, נוחו, אל תתמאצו…

    ואז מגיע הנביא/מנהיג/בעל החלומות/בעל החזון/עם תחושת הייעוד/
    והוא עוקף את כל העכבות…הספקות…
    ויודע את המטרה
    ומזהה את הכיוון
    ונרתם לצאת לדרך……
    והוא רק צריך
    מי שיבוא איתו….מי שילך איתו בדרך…מי שיצא איתו למסע!!!

    והוא זועק את זעקתו!
    והוא קורא לפעמים במדבר!
    ועיתים – כפי שזכור מההיסטרויה שלנו – הוא נשאר לבד!
    הוא לא מוותר.
    אבל הוא נותר לבדו.

    עד – שמשהו בלתי ברור – מעורר אנשים לזהות את הנביא….
    עד שמשהו בלתי מובן – מסמן לאותם אנשים ….את הכיוון
    והם…
    פתאום מגלים -: איך לא ראינו
    איך לא שמענו
    איך לא שמנו לב….
    את זה אנחנו רוצים
    את זה חיפשנו.

    ואז…..הזעקה נופלת על לב שומע שרוצה…לצאת למסע.

    אז ענתי יקרה….זה לא שאת לא מספיק טובה….
    אנחנו – שלא התעוררנו.

    ואת – ראוייה לאמון.
    תני לנו את הזמן להתעורר.
    אין עליך
    כי את יצאת למסע!!!
    ולכן גם גילית את האתגר.
    וכל אחד
    מגלה את האתגר של חייו – בקצב שלו.

    ביקשת להתייחס…..אלה המילים שיצאו לי מהלב.

    אוהבת אותך
    להתראות יקרה
    שלך
    מזל מלכא

  3. מאוד מרשים!
    כן, גם אני מרגישה לפעמים "לא מספיק…".
    השיתוף שלך, מאפשר להתבונן על אותן מחשבות ממקום מכיל יותר.
    תודה על הפתיחות והשיתוף.
    מיכל שלהבית אברהם well4u.co.il

  4. יקירה,

    תודה על השיתוף ועל כתיבתך המעצימה והיצירתית.
    יש בה משהו כל כך מוחשי שעובר…

    ברכות והצלחות, הילה

  5. ענת שלום,
    נגעתי בי בכתיבה האמיתית שלך.
    מדהים כמה אנשים "גדולים" סביב מתמודדים עם קשיים דומים.
    בטוחה שאת בדרך הנכונה שלך.
    בהצלחה,
    גליה נצר
    לגדול ולחיות בבית בריא

  6. ענתוש,

    איך ראית שם בפנים חוסר הצלחה?

    היזכרי איך נתת לי ובטח גם לאחרים

    כח להמשיך הלאה "כח לצמוח"

    אין בי ספק שבהתמדה וסבלנות….

    האכזבה תפנה דרכה להצלחה.

  7. היי ענת

    אני מברכת אותך על האומץ לחלוק בכנות ובכל כך הרבה רגישות את מחשבותייך ורגשותייך. אני יכולה להוסיף שאצלי זוהי עבודה מתמשכת. בשבוע שעבר חטפתי סחרורות שלא איפשרו לי לקום מהמיטה. השבוע ,לאחר שבררתי עם חלקי הגוף שלי ,האוזניים במקרה הזה,מהו המסר שגופי מנסה להעביר אליי?
    קיבלתי תשובות,מפתיעות שלא ערבו לאוזני,שמעתי מילים לא מפרגנות שאני אומרת לעצמי ,למרות המאמץ,הרצון הטוב וההשקעה מצידי.האוזן החליטה שדי,לה זה כבר נמאס והיא עוזרת לי לעצור את זה ומאותת הכי חזק שרק אפשר.

    אז אני מאחלת לכולן/ם למצוא את המקום של:" אני מספיק טובה לעצמי" וזוהי בעיניי ההצלחה,השאר פשוט יצטרפו בהמשך .

    חברה למסע, קטי

  8. ענת המקסימה,
    כל כך מרגש, נכון ומדוייק. אני חושבת שאין מדריכה רוחנית שלא עברה שם. אני בטוח, והרבה פעמים עוד מוצאת את עצמי שם. היטבת לתאר ברגישות רבה את מה שכל כך הרבה חשים בפנים.
    תודה לך מעומק הלב על הארת הדרך.
    את נפלאה!
    שלך,
    נעמה

  9. ענת יקרה
    מקסים ומרגש… ומבלי לדעת עשית כאן ממש תהליך של שיטת ההתמקדות… לקחת זמן להכיר את התחושות שמנהלות אותך, להתיידד איתן ומתוך כך צומח שינוי עמוק… ביחד עם התטא זה פשוט נהדר!

  10. וואו ענת לא רק מרגש הירגשתי ממש טלטלה בתוכי כאילו משהו ניער אותי.
    המחשבה שזה עדיין בתוכי ואני אפילו לא מודעת לא בדיוק נעמה לי.
    אחווה את הרגש הזה וניראה מה אקבל..
    תודה אהובה

  11. היי ענת…זה פשוט כמו דיבר מגרוני..כנראה שזה משהו שהרבה מאיתנו חווים כשאנחנו נקשרים לתוצאות ולא נהנים מהדרך…זה בהחלט משהו שארצה גם לעבוד עליו..תבורכי..הארת את ליבי ואת עיניי

  12. היי אילנה, נראה לי שיש בזה משהו עמוק יותר.את התסכול הזה חוויתי הרבה לפני שקיבלתי בתקשור את מה שאני קוראת לו "שיווק רוחני אפקטיבי"עדיין יש מקרים שאני נופלת להרגשה הזו אבל מצד שני יוצאת ממנה הרבה יותר מהר.אשמח לעבוד איתך על הנושא 🙂

  13. ענת, תודה.
    ההמחשה כ"כ ברורה, והתוכן כאילו יצא מגרוני….

  14. היי רחל
    מדהים לראות כמה זה מדבר לכ"כ הרבה אנשים.ההרגשה של 'אני לא מספיק' היא אולי הכי מעכבת אותנו מלנסות אפילו לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהעיז.

  15. תודה ענת סוף סוף הבנתי שכדי להבין מה גורם לנו לנפילות כאלה או אחרות צריך לשים זכוכית מגדלת על ההתנהגות שלנו . ממש לפרוט לקטנות ואז מתגלה לנו עולם ומלואו.
    אכן עבודה רבה יש לי/לנו
    תודה על הזכות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.